האויב שבינינו: זומרזייסט, היום הארוך ביותר בשנה

[EW]

 

השאלה השבועית מהפעם שעברה, והפעם בחסות דסי:

סיימנו את הסשן האחרון ב-31 ב-Sommerzeit, שלושה ימים בלבד לפני ה-Sonstill, ה-Summer Solstice המפורסם, שנחגג בדרכים שונות, מגוונות, ומלאות חדווה ברחבי האיפריה ואף מחוצה לה, ובהתאם לבית ול-tier. אילו זיכרונות, מנהגים, אנקדות, חוויות, אסוציאציות, ו/או סיפורים עולים בראשם של אגנס, בריוש, ומאריון בקשר לחג הזה?

מאריון

מאריון העבירה את רוב חגי ה-Sonstill בחייה ב-Great Forge, הבניין של ה-Gold Order ב-Colleges of Magic. חלק ניכר מהיום הוקדש כמובן לטקסים רשמיים, ארוחות מפוארות אך נוקשות, והרצאות משמימות על משמעות חילופי העונות לגאות והשפל של רוחות הקסם. אבל החגיגיות החלו באמת כאשר הפעמון הגדול צלצל שניים עשר צלצולים מהדהדים באישון הלילה. או אז כולם ידעו:
The Match of Magium Magistarium נפתח. התחרות הגדולה ביותר בין הקולג'ים במהלך השנה כולה, לא רשמית, לא חוקית, ולא מאושרת כמובן, אך מרהיבה, מרגשת, עוצרת נשימה, ולעיתים קרובות גם אלימה ואכזרית.

המטרה אחת ויחידה: ליצור קסם מרהיב כל כך שייגבר על כל שבעת הקולג'ים האחרים, ועדיף שגם ישעשע וישאיר רושם לשנים הבאות.

השופטים: כל העובדים הזוטרים של הקולג'ים שאינם קוסמים (המנקים, המשרתים, ה-Rat Catchers, ועוזרי הטבח).

המשתתפים: תלמידי הקולג' שעוד לא הגיעו למעמד של Full Wizard ועוד בידם הזמן להתעסק בהבלים כאלו. והו, אלו היו הבלים to be remembered.

בשנה ההיא Anya המנומשת מה-Amber Order הפכה את הכלב של אחראי המעונות לדוב לבן, שעשה שמות במטבח ובטבח כאחד. הייתה גם הפעם ההיא שקבוצה של טמבלים מה-Grey Order עיצבו מחדש את הצל של Mrs Prune לדמות ליידי דקה ויפה, לא דומה בכלל למבנה הגוף העגול והמתפרץ של המרצה. או כש-Milosh, הבחור-עם-הבעיות מה-Amethyst Order, הקים לתחייה את כל משפחת Waldorfer הקבורה ב-Old Altdorf Cemetery. גופתו הרקובה-למחצה של Ludenvig Waldorfer מיהרה להתתדפק על דלת גובה המיסים כדי לדרוש את המעשר המגיע לו, באיחור של שבע מאות שנה, וזה היה מביך למדי.

אבל ה-Sonstill המוצלח ביותר עבור מאריון היה לפני חמש שנים, השנה בה היא וחבריה הצליחו להפיח חיים בבוקי, גולם הברזל-פלדה-עופרת-כסף-וטיפה-פלאדיום שבנו בעמל ובבהילות חמש שעות ברצף. היא בוחרת להאמין שהוא עדיין מסתובב בשממות סביב אלטדורף, ואולי יזהה אותה בפעם הבאה שיפגשו, ויקבל את פניה בחיבוק גולמי.

אגנס

השעה היתה כבר לקראת חצות, אבל השמיים עדיין היו מוארים – שילוב של השקיעה המאוחרת של אמצע הקיץ, והלפידים והזיקוקים שהבטיחו שחגיגות סונסטיל עדיין בעיצומן.

אגנס ישבה בבית המרקוח שלה ונהנתה מהשקט. מוקדם יותר הערב היא הסתובבה בין דוכני האוכל, קנתה כמה חומרים מהסוחרים שמגיעים לעיר במיוחד לפסטיבל וצפתה במופיעים ובקדושים מנסים להתעלות זה מעל זה בתנועות מצחיקות ושירה רמה, ועכשיו היא ניצלה את הלילה השקט לחדש את מלאי נרתיקי הבד. היא גרה רחוק יחסית מהפלאזנפלאץ, אז רק קצוות החגיגה הגיעו אליה בדמות שברי שירה, געיות צחוק שיכורות, ואחת לכמה זמן —

"בללעעערררח!! הוי, בשם סיגמא–העע–בלללעעעעח!"

אגנס הוציאה קופסה ממאחורי הדלפק. היא עשתה את התפר האחרון בנרתיק שבדיוק עבדה עליו והניחה אותו בערימת המוכנים כשדלת חנותה נפתחה באלימות, וגבר צעיר דידה פנימה, ידו על פיו ופניו בגוון מפתיע של ירוק. היא נתנה לו כמה שניות להסביר את עצמו, אבל נראה שכל נסיון לדבר היה כרוך בסיכון להקיא את מעיו על הרצפה.

"ניסית לשלות תפוחים מהמים בחבית בדוכן של עמוס הזקן?"

הצעיר הנהן. פניו התעוותו קלות והוא הידק את ידו על פיו.

אגנס פתחה את הקופסה והוציאה שקיק עם אבקה כתומה, מבין כמה עשרות שקיקים דומים. הבחור פשפש בכיסיו, שלף שני מטבעות כסף והטיח אותם על הדלפק. הוא עמד לקחת את השקיק כשאגנס כיסתה אותו בידה בזריזות מפתיעה.

"שלושה מטבעות," היא אמרה.

הצעיר הביט בה בהפתעה מרוגזת ועמד להתרעם, אלא שרק המחשבה על לפתוח את הפה גרמה לקיבתו לרטון בקול מבחיל.

אגנס משכה בכתפיה. "מחיר סונסטיל."

בעיניים רושפות אבל בלית ברירה הניח הצעיר מטבע נוסף, חטף את השקיק ויצא.

אגנס גרפה את המטבעות לתוך קופה כבדה למדי, החזירה את הקופסה למאחורי הדלפק ולקחה חתיכת בד מחוררת נוספת. עוד ליל סונסטיל.

בריוש

בריוש מת על הסונסטיל. הקיץ בעיצומו, ריחות הרחובות באוורהאיים טובים כמו שרק ריחות של גללי פרות בשילוב עם זיעתם של עשרות בראס-טירז בחום כבד יכולים להיות.

אבל מעבר לריחות ומעבר לשוק מלא האנשים השיכורים הניתנים להשפעה בקלות, הסאמר סולסטיס הוא היום שבו בריוש וחבריו מוציאים את ה-MehrKopf לרחובות [מבוסס על מנהג וולשי].
המרקופף הוא יותר מבובה, יותר ממסורת – הוא אומנות.
כל אחד מחברי הקבוצה שומר במרתף הכנסיה חלק מגופת אויב שהוא ניצח. בשבוע שלקראת הסונסטיל כולם מוציאים את חלקי הגופות, חלקן עדיין עם עור ובשר, חלקן כבר עצמות בלבד, ומתחילים במלאכת ההרכבה.
כמובן שנדרשים קודם יום-יומיים של נקיון הבשר הרקוב מהחלקים הטריים יותר, כי מסתבר שמשמר העיר פחות מעריך את זה. כמו כן – נרגל.
לאחר מכן בודקים איזה חלק יכול להתאים לאיזה חלקים אחרים, ומחברים אותם ליצור את – וזו מחמאה שהם קיבלו מהרבה עוברים ושבים בשנים הקודמות – "התועבה הכי גרוטסקית שנראתה באוורהיים שסיגמאר יעזור לנו".

ואז, בסונסטיל עצמו, החבורה קמה לפי עלות השחר ומתחיל להצעיד את היצור בעל ה:
גוף של של באסיליסק
זנב של סקייבן
עצמות רגליים של אורק
עצמות רגליים קדמיות / כנפיים של קוקאטריס
גולגולת של דמי-גריף

שני אנשים הולכים מתחת לגוף, שני אנשים מחזיקים את שתי הכנפיים, מישהו אחד מחזיק את הראש, וכל השאר צועדים ליד תוך כדי צלצול פעמונים, והמחשה לעוברים ושבים למה הם יכולים לצפות אם הם לא יתקנו את דרכיהם מלאות החטא ויתמסרו לסיגמאר.
כמו כן שיראו איזה כיף יכול להיות לקחת חלק מהכנסיה של סיגמאר – זה לא הכל הלקאה עצמית, יש גם שעשועים!

Bookmark the permalink.
  • שלחו לנו מיילים לכתובת show ב-dwarves.org.il - אנחנו קוראים כל מייל, ולכולם אנחנו עונים!