האויב שבינינו: הדרך המובילה אל מעמקי היער

WarhammerMainPage

שלושה גיבורים בעולם קודר, מוצאים עצמם נסחפים לתוך קלחת של כוונות זדוניות, ומאחורי הכל אורב הזר המסתורי, "האדרת האפורה". משחקים את The Enemy Within של Warhammer Fantasy Roleplay 3rd Ed. (אזהרת ספויילרים למי שמתכוון לשחק במערכה הזו!).

המנחה: ערן
בריוש: אביתר
מריאן: דסי
אגנס: אביב

ניסיון ראשון בוידאו! למי שמעדיף יש גם אודיו, ובאיכות קול יותר גבוהה (ללא רעשי רקע וקרוב יותר).

השאלה השבועית מהפעם שעברה:

איזה ערב זה היה. כמה כיף לנוח כעת! על מה חלמתם בלילה?

 

בריוש

בריוש, אחרי שהעביר דקות ארוכות בתפילת תודה לסיגמאר על שעזר לו להכות בכאוס, נרדם בלי שום בעיה. הוא חלם על משהו שלא חלם עליו כבר שנים, שגרם לו להתעורר קצת בבושה – בריוש חלם על אישתו. הוא חלם שהם יושבים לארוחת ערב עם הבן שלהם, אחרי יום עבודה קשה ב tannery. הם מדברים, צוחקים, מתכננים מה לקנות למחרת בשוק. אוכלים נזיד עדשים לצד סטייק ושותים תה חם. בריוש שכח שככה החיים שלו נראו פעם.

אולי זה היה אותו ערב סוער שבו אחרי שנים של התנזרות, המפגש המיני הראשון שלו התברר שהיה עם סוגדת כאוס מטונפת. אולי זה המרחק מאוורהיים שסוף סוף נותן את אותותיו.

או שאולי זה פשוט מורר, שרצה שלבריוש יהיה לילה באמת טוב. כי הגיע לו.

 

אגנס

אגנס עומדת מול שולחן גבוה, מכוסה סדין, ועליו גופת אדם: חלקו התחתון מרוסק, חץ נעוץ בכתפו, וידו השמאלית היא טנטקל ארוך שנופל ברפיון לרצפה. היא מחזיקה תער גלב-מנתח ביד אחת ורובה קשת טעון ביד השניה. היא מרימה את המבט. מעברו השני של השולחן עומד איש שחום עור גדול, מחייך בידענות ומסביר משהו שהיא לא מצליחה להבין, כנראה לגבי הגופה. בריוש משמאלו, מקשיב לדבריו ומדי פעם מציץ לתוך צווארון חולצתו של עצמו. מימינו מריון, מסתכלת עליה, מנידה בראשה לאט לשלילה.

האיש שחום העור מסתכל עליה עכשיו. נראה שמצפים ממנה לעשות משהו. היא מרימה את הקשת, אבל מורידה אותה לניד הראש המרומז של האיש. היא מרימה את התער ומסתכלת על הגופה, איפה שמילות קוד חקוקות לתוך הבשר מורות לה לבצע חיתוך ראשוני. כשהלהב אך נוגע בעור, הכל מתמלא דם. אבל הוא לא יוצא מהגופה. מאיפה הוא מגיע? אגנס מרימה את הראש בתהיה, ושלוש הדמויות האחרות הפכו בינתיים לקהל שצוחק, רוקע ברגליו ומצביע עליה.

אגנס שומטת את התער ואת רובה הקשת ותופסת את אפה, שזורם ממנו דם כמו מחבית שיכר שבורה. היא מנסה לעצור את הזרם אבל נראה שזה רק גורם לדם לפרוץ ממקומות אחרים. אין לה מספיק ידיים לעצור את הכל. האם זרוע טנטקל כזו היתה עוזרת? אולי היא צריכה לקחת אותה. היא מסתכלת על פני האדם שעל השולחן לאישור, אבל עכשיו פניו לובשים את המסכה של מריון, והוא מניד בראשו לאט לשלילה.

ChaosStar

מריון

בחלומה מריון רוכנת מעל קופסת העופרת שבתוכה הפעמון הטמא (בלילה היא ישנה עם הקופסא מתחת לכרית; לא מתכונת אידאלית לחלומות טובים). כאילו מעצמה ידה נישטת לפתוח את הקופסא, שאכן נפתחת בנקישה קלה למגע ידה. ענבל שגורם לשגעון… איזה רעיון נוראי… היא נשענת להסתכל פנימה… ורואה שהקופסא מלאה עד אפס מקום בחתיכות גבינה. צהובה, צפתית, בולגרית, ריקוטה (לאלא, אין שם גבינת בריוש; יש גבול ל-puns that I will stoop to). ערימה של גבינה עד הדפנות, וכן, אפילו בחלום אפשר להריח את העובש.

ואז נשמעת מאחוריה לחישה: 'אם את רוצה לתפוס עכברוש, אין כמו מלכודות, מריוש.'

מריוש?! אף אחד לא קורא למריון בכינוי החיבה הזה. כלומר אף אחד חוץ מ… אבל לא ייתכן…

ואז הקופסא פולטת קול צווחה חדה כשל חתיכת גיר המחליקה על לוח, רק חזקה פי כמה. 'מלכודות, מאריון, מלכודות!' הקול ממשיך, 'תזהרי שלא תלכדי בכאלו בעצמך, מריוש!'

מריון מתעוררת בבהלה. בתוך ראשה הקופסא ממשיכה לצווח.

image

Bookmark the permalink.
  • שלחו לנו מיילים לכתובת gamadim ב-roleplay.co.il
    אנחנו קוראים כל מייל, לחלקם אנחנו עונים ישירות, ואחרים אנחנו מקריאים בשידור.