פרק 109 – עולם הדיסק ומשחקי הומור

(להורדת הפרק)

למות זה קל, קומדיה זה קשה – לכבודו של טרי פראצ'ט, אנחנו מארחים את עידן זיירמן ומדברים על עולם הדיסק וקומדיה במשחקים.

 

את עידן אפשר למצוא בגיימפאד: אתר, עמוד פייסבוק, ערוץ יוטיוב עם סרטוני הבה נשחקה.

1:40 מדברים על עולם הדיסק
מבוא לעולם הדיסק
רולמאסטר
חלק מטבלת פציעות חמורות של רולמאסטר, לדוגמה. "מכה לראשו של האויב הורסת את המוח שלו, והופכת את חייו של המסכן לקשים במיוחד".
גולשים בזמן
MERP – משחק תפקידים בארץ התיכונה, אחד הראשונים שעשה זאת.
קומדיה מגיעה מהמנחה, או מהשחקנים?

10:25 שיטות משחק הומוריסטיות
GURPS עולם הדיסק, כעת בגרסת "משחק תפקידים", בתכל'ס פשוט כולל את החוקים של גורפס.
הגרסה העדכנית ביותר של האנציקלופדיה של עולם הדיסק.
משחק התפקידים Toon
פארנויה
רשימת השיטות ההומוריסטיות בוויקיפדיה

18:10 קשה להריץ קומדיה
האם קשה יותר להריץ קומדיה מאימה? בואו לא באמת נשאל את השאלה זו, זה לא משנה.
לצורך הדיון, קומדיה והומור הם דברים שונים.
הומור עולה באופן די טבעי ברוב הקבוצות.

20:23 קומדיה בעולם הדיסק
אלגוריה
אנק-מורפורק
עידן קורא דברים וכותב עליהם בפייסבוק
דיקונסטרוקציה, וב-TVTropes
שני הספרים הראשונים של עולם הדיסק, צבע הכשף ואור מופלא, הם לאו דווקא השניים שכדאי להתחיל בהם.
פאסטיש ופארודיה
Weird Al – פארודיה ב-Smells like Nirvana, ופאסטיש ב-Perform Like This. השיר המקורי אגב הוא Born this way, כמובן.
סאטירה

29:40 חשיבותו של העולם
אחת מנקודות הכוח של עולם הדיסק, היא שהוא נבנה על מנת להוות מגרש עבור סיפורים הומוריסטיים. בכך, הוא עוקף בגדול את הבעיות שהצגנו ב-"סיפור הזה כבר היינו", שעוסק בשאלה איך לשחק בעולם שנוצר רק כדי לספר סיפור מסויים.
עמוד ה-TVTropes של עולם הדיסק
לזהות את המבנים של עולם הדיסק, ולהבין מה מצחיק בהם, מה הם באים להשיג – ואז להשתמש בזה במשחק.
הקטנה, הגזמה, סמיכות ופארודיה
וויקי של עולם הדיסק

36:40 המסר שמאחורי הקומדיה
מסעות גוליבר
קחו בעיה אמיתית שמשותפת לכם ולשחקנים שלכם, והעבירו אותה לעולם המשחק.
כדי ללמד לקח, קח את הנושא שמהווה את הבעיה, ומצא איך הוא מונע מהשחקנים להשיג את המטרה.
המשחק של ברני, החל מדקה 1:42
Calvinball

45:10 אל תפחדו לנסות לעשות קומדיה
קומדיה זה עניין רציני – ג'ון קליז
למות זה קל, קומדיה זה קשה – אדמונד קין
כשמתארים סצינה, לתת משהו אחד שאינו במקומו.
בשורות טובות, Good Omens
מדריך הקריאה של עולם הדיסק
מורט בעברית, באנגלית
הסדרה לקוראים צעירים של טיפאני אייקינג
מוריס המדהים ומכרסמיו המלומדים בעברית, ובאנגלית

49:43 חדשות ועדכונים

Bookmark the permalink.
  • Almog Kapach

    לדעתי?
    קומדיה בסגנון עולם הדיסק דורש כמה קריטריונים טכניים:
    1. על הדמויות להיות לא יעילות בהכרח.. אם יש דמות יעילה במשהו, היא חייבת להיות "פגומה" באופן בולט כלשהו. דמויות שמצליחות לעשות משהו בקלות הן לא מצחיקות לעומת דמות שמתקשה לעשות משהו אבל מצליחה לעשות אותו על ידי אילתור מוזר.
    2. על השחקנים להכיר ספרים של טרי פראצ'ט ולהכיר לפחות את ההומור שלו.. אם לא ליצור בדיחות, תגובות ותיאורים שמדמים את סגנון הכתיבה של טרי פראצ'ט אז לפחות שיהנו כשמישהו אחר עושה זאת.
    3. לא "לדכא" רולפליי בלנסות ולפרפל קדימה עם אקשן או קרב או משהו בסגנון כי ההערות הלא ענייניות הן אלו שבדרך כלל מניעות את עולם הדיסק.. מומלץ להאזין לפרק "התיאור היותר מגניב" בפודקאסט ולהלביש עליו שורות, איזכורים ואת הסגנון של טרי פראצ'ט…
    4. לא להתבייש להשתמש בקטעים מהספרים עצמם… הספר "The wit & wisdom of Discworld" הוא מקור מעולה למציאת ציטוטים נבחרים מהספרים בסדרה (הוא בעצם מכיל 100% ציטוטים מהסדרה)
    5. לא להתבייש לשחק דמויות מהספרים עצמם.. מומלץ לשחקנים שלא מצליחים להמציא דמות באווירה של הספרים ולתת לה אופי והברקות משל עצמה…
    6. לעולם הדיסק יש כמה סדרות פנימיות: המכשפות, סתמרוח ו/או המכשפים באוניברסיטה הנעלמת, השומרים במשמר הלילה, מוות וכו'… אפשר לבחור סדרה אחת ולהמציא לה סיפור חדש ולשחק את הדמויות בה או להוסיף דמויות חדשות. למה זה שונה מלשחק דמויות ראשיות במשחק שמתרחש בעולם אחר? כי בערך כל ספר של טרי פראצ'ט הוא הרפתקאה בפני עצמה, כל דמות בכל ספר בעצם עוברת "עוד מערכה" אם היינו ממירים את זה למשחק תפקידים. לכן לשחק מערכה חדשה עם דמויות ראשיות זה לא מבטל ספרים אחרים בסדרה, זה יותר כמו לשחק הרפתקאה עם דפי דמות מוכנים ואין בזה שום דבר רע.
    7. להשתמש בדמויות קיימות בתור דב"שים זה לגיטימי לחלוטין ועוזר למנחה להעניק לשחקנים חוויה של לחיות בתוך עולם הדיסק…
    8. להשתמש בשיטה שמעודדת גמישות מקסימלית.. ברגעי שיא. לפי מה שאני הבנתי מקריאה של הספרים בסדרה – הדמויות מאוד סטנדרטיות, בינוניות אפילו, במהלך רוב הספר. רק ברגעי שיא "נפתחת" להם האופציה להיות "גיבורים" בניגוד לשאר הזמן… הם מסוגלים לקפוץ מבניינים, להילחם במפלצות, להינצל על הקשקש ממוות בטוח, לחשוף את תוכנית המאסטר שלהם שהם הכינו מראש במשך כל הסיפור ולנצח באמצעות עיקרון פנימי שבוער בהן כמו אש הכבשן… והכל כמובן מגוכח בצורה מקסימה.

    מעניין אותי אם יגיבו לי פה 🙂 אשמח לפידבק.

    • Eran Aviram

      אין לי כל כך מה להגיב, מלבד שחלק מהדברים שאתה אומר כבר אמרנו בעבר, ולכן אני מן הסתם מסכים איתם.
      1. כן, זה חלק הכרחי מהומור באופן כללי.
      2. כדאי, ודיברנו על זה בפרקים של "בסיפור הזה כבר היינו".
      4. בהחלט.
      5. אני דווקא נגד, וראה שוב פעם את עמדתי מהפרקים של בסיפור הזה כבר היינו.

      • Almog Kapach

        הקשבתי לפרק אבל בניגוד לספרים או סרטים אחרים, הספרים של טרי פראצ'ט לא מגיעים לאיזו פתירה סופית כלשהי, בסדרות שהזכרתי הדמויות אמנם פותרות בעיה, אבל זה לא הפריע לטרי פראצ'ט עצמו להשתמש בהן שוב בספר "המשך" שהוא סיפור בפני עצמו. אני חושב שזה מאפשר לשחקנים לקחת לידיהם את הדמויות הללו אם הם רוצים ולהוסיף להם דמויות נוספות (כמו שבסדרת המשמר הסדרה ממשיכה עם הסט הקבוע של גזר, ווימס, נובי וקולון אבל בכל ספר מצטרפות אליהם דמויות חדשות בתור מגוייסים חדשים… אפשר להשתמש בזה להרפתקאה חדשה במשמר כששחקנים שמתקשים ליצור דמות פשוט לוקחים את אחת הדמויות הקיימות ומשחקים אותה)

        אבל אני מניח שזה בהחלט נתון לשיקול השחקנים והמדריך, אם לדעת החבורה המתכנסת לשחק זה משהו שיגרע במשחק, אז אפשר ליצור דמויות דומות (כמו שהזכרתם בסיפור הזה כבר היינו).

  • Pingback: פרק 145 - מוניומנטים ונקודות ציון | על כתפי גמדים()

  • שלחו לנו מיילים לכתובת gamadim ב-roleplay.co.il
    אנחנו קוראים כל מייל, לחלקם אנחנו עונים ישירות, ואחרים אנחנו מקריאים בשידור.