שימוש בקול בעת משחק דמות

מאת הגמדים

הקול שלנו הוא כלי חשוב בגילום דמות, בין אם כשחקן או כמנחה. בגדול, אפשר לחלק את השימוש בקול לשני חלקים נפרדים: מה אומרים, כלומר המילים והניסוחים בהם משתמשים כדי להביע את עצמך, ואיך אומרים, כלומר השימוש בטון ובמבטאים. שניהם ביחד מהווים את הקול של הדמות.

שחקנים רבים מוצאים שקל להם להשתמש בקול מסוים כשהם מגלמים דמות, אך הם מתקשים למצוא קולות נוספים, מה שגורם לכך שהדמויות שלהם נשמעות כולן דומות – עם אותו אוצר מילים ואותה צורת הגייה. הדרך העיקרית להרחיב את המנעד היא להיחשף לדוגמאות חדשות.

העצה הברורה ביותר

הקשיבו למנחים אחרים. בין אם בהקלטות משחק או בכנסים, התמקדו במנחה בזמן שהוא מגלם דמות כלשהי. למה דווקא המנחה, ולא השחקנים? כי המנחה נוטה לגלם הרבה דמויות במהלך מפגש אחד, בזמן שכל שחקן מגלם רק דמות אחת. הקשיבו לאופן בו הוא מעוות את קולו כדי ליצור דמויות שונות, אבל שימו לב גם למילים שהוא אומר, להפסקות בדיבור, ולדברים שהדמות לא אומרת.

עברית מול אנגלית

שחקנים רבים נוהגים לצרוך תוכן בעיקר באנגלית, אך הם משחקים בעברית, מה שגורם לכך שחלק גדול מהדוגמאות אליהן הם נחשפים אינן ישימות. הנה כמה הצעות לפתרון.

  • קראו יותר עברית. זאת הדרך הטובה ביותר לאסוף מטבעות לשון, סלנג יוצא דופן, צורות ביטוי, וכו'. לאו דווקא ספרות מקור – יש בישראל מתרגמים מעולים, שעושים עבודה נהדרת בחידושי לשון בעברית. בכל מקרה, כדאי שלא להתמקד רק בספרות ספקולטיבית (מד"ב ופנטזיה).
  • יש כמה תחומים בהם עברית מאוד עשירה. למשל בעולם הדימויים החקלאי, עם ביטויים כמו להפריד את המוץ מהתבן, או עשרות השמות שיש לסוגים שונים של שדות של פירות וירקות. אפשר וכדאי לאמץ את עולם המושגים הזה עבור דמויות שחיות בעולם ימי-ביניימי טיפוסי, בו החקלאות חשובה כל כך, עד שאפילו אצילים ומלומדים מכירים את המילים האלו.
  • העברית התנכית מובדלת בבירור מעברית יומיומית, וזה פוטנציאל נהדר לבידול, כי זה יקפוץ מאוד בקלות לכל מאזין. יכול להיות שאלפים מדברים בעברית תנכית, או שישנם ביטויים תנכיים שנחשבים כמתאימים למעמד כלכלי מסויים, או שבאזור מסוים נהוג להשתמש דווקא במילים תנכיות מסוימות, כמעין פיתוח מוזר מקומי של השפה המדוברת.

בכל מקרה, כדאי להכין מראש רשימה של ביטויים. במידה ואתה מנחה שמנסה ליצור קהילות שמובדלות אלו מאלו, שקול להכין כמה רשימות שונות, לפי נושאים או תחומים (ים, חקלאות, משפחה, ממון וכו), ובחר לכל משפחה\שבט\ממלכה תחום אליו הם מתייחסים. עם של יורדי ים ישתמש בביטויים ימיים בכל תחום בחייו, והם ימשיכו לעשות זאת גם מספר דורות אחרי שהים יתייבש.

באיזה דברים להתרכז

הנה כמה נקודות שכדאי לשים אליהן לב בעת שיוצרים קול לדמות חדשה.

  • מישלב. כדוברי עברית כשפת אם, קל לנו להבדיל אוטומטית בין משלב נמוך – "נו, אחי בחייך" – לבין משלב גבוה "כבודו, במטותא ממך". כמעט כל מילה אפשר להגיד באופן שיגרום לך להישמע מחונך (מתנשא?) או יומיומי (גס?), וכמעט כל מסר אפשר לתת באחת מכמה צורות. באיזה סגנון הדמות שלך מדברת, ולמה? האם היא איש מתורבת שמסרב לוותר על שפתו הגבוהה אפילו כשזה יזיק לו, או אולי בחור מהאשפתות שמנסה להיראות רציני באמצעות זריקת מילים מחוכמות? האם המשלב בו היא משתמשת מפתיע את האנשים שמודעים למקורו של המבטא שלה?
  • דימויים ומידת ישירות. יש אנשים שאומרים מיד את מה שהם חושבים, בזמן שאחרים מעדיפים לגשש מסביב לנושא העיקרי באמצעות הארכת דבריהם, שימוש במילים נרדפות או ביטויים, או באמצעות דימויים. כמה מהאופן בו הדמות שלך מדוברת נובע מהאופי שלה – מוחצן לעומת מופנם, למשל – וכמה נובע פשוט מהרגלי השפה וסגנון הדיבור (הציורי? הישיר?) של המקום בו גדלה?
  • פגמי דיבור: ייתכן שאוכלוסיה שלמה אומרת ס' במקום ש'. אולי בשכונה אחת בעיר הדרך הנכונה לדבר היא תוך כדי דילוג על מילות קישור כמה שרק אפשר. יכול להיות שגזע מסוים לא מסוגל להגות ר' גרונית כמו שמקובל בעברית, ויוצא להם R בריטית, כזו שדומה יותר ל-"אהה".
  • בחירת נושאים. יש דמויות שפשוט לא מדברות על נושאים מסוימים, או נוטות מטבען לדבר על נושאים מסוימים. אולי הדמות שלך חושבת דבר ראשון על עצמה, ולכן מתחילה כל משפט ב-"אני", תמיד מציגה דבר ראשון את ההשקפה שלה על המצב המיידי והרצונות שלה כרגע. אולי החייל שלך חי את חיי הצבא באופן אדוק כל כך, עד שכשהוא מביט בציור מופלא, הדבר הראשון שהוא מציין זה הניתוח הטקטי של המתרחש בו.
  • ניסוח. איך אתה מדבר חשוב לפחות כמו מה שאתה אומר. אולי הדמות שלך משתדלת תמיד ליצור מצבים הומוריסטיים (כדי לרכך חיכוכים? מתוך ניהיליזם? כדי ללמד לקח?), ולכן היא נוהגת להתנסח באופן שיאפשר לה לשנות פתאום את המשמעות של הדברים שאמרה, להפוך אותם לדוקרים או היתוליים, באמצעות מילה אחת אחרונה בסוף המשפט. אולי חשוב לה שכולם ידעו שהיא תורמת למאמץ הקבוצתי, ולכן היא תמיד מדברת ברעש, עם ביטויים צבעוניים וארוכים, כדי שאף אחד לא ישכח שהיא שם.

הכתבה הזו היא פיתוח של מייל ששלחנו כתשובה לשאלות של יוסי בש.

Bookmark the permalink.
  • איתמר

    מצוין.
    כדאי גם לדבר על מבטאים. מבטאים הם מצד אחד דרך קלה לתת סגנון אחיד ומיוחד לדיבור של דמות, אבל מצד שני הם מלכודת, כי יש סכנה של נפילה לבדיחה או הגזמת יתר. צריך למצוא שיווי משקל ולזכור שזו אופציה קיימת.

    כמו כן, הוזכר פשורה הראשונה ולא הורחב, שכדאי לבחון את השימוש בטון. דיבור רם לעומת שקט, איטי לעומת מהיר, מגומגם לעומת שוטף – כולן אפשרויות מענינות להתבטאות.

  • Pingback: פרק 129 - בלבול ושיכחה | על כתפי גמדים()

  • שלחו לנו מיילים לכתובת gamadim ב-roleplay.co.il
    אנחנו קוראים כל מייל, לחלקם אנחנו עונים ישירות, ואחרים אנחנו מקריאים בשידור.