מאת חגי אלקיים
האזנתי לפרק על "משחקים חיים מתמשכים" שעלה כאן לא מזמן, וציפיתי לשמוע מאורטל תיאור של משחקי 24/7. בשלב כלשהו הבנתי שאורטל מדברת על נושא מאד שונה, ובפרט שהיא מערבבת בין שני נושאים קרובים מאד אך נפרדים: משחקים חיים מתמשכים (כלומר, מערכה מתמשכת של משחק חי), ומשחקי 24/7. הנחיתי בעבר 4 משחקי 24/7, שחלקם היו שולחניים וחלקם חיים. הרצתי שני משחקי פנטזיה מודרנית (ערפדים, אנשי זאב, מגים וכו' מסתובבים בישראל של ימינו), משחק גיבורי-על, ומשחק נוביליס – ובמצטבר הרצתי אותם לאורך כשלוש וחצי שנים. רציתי להסביר מה ההבדל בין משחק חי מתמשך ובין משחק 24/7, ולהסביר מה הוא בעצם משחק 24/7 ומה צריכים לעשות כדי לארגן אחד.
מה הם משחקי 24/7?
משחקי 24/7 הם משחקים שמתקיימים בזמן אמת. כלומר, אם עוברים 3 ימים בין פגישת משחק לפגישת משחק, הזמן לא "עוצר" בין הפגישות כמו במשחק רגיל, אלא ממשיך להתקדם; גם עבור הדמויות יעברו 3 ימים בין אירועי הפגישות. עברו שבועיים בין פגישות? אז עברו שבועיים גם בתוך עולם המשחק. השחקנים ממשיכים לפעול – דרך התכתבויות, טלפונים, או פגישות אחד-על-אחד זה עם זה או עם המנחה / המנחים – ופגישות בדרך כלל יציינו אירועים משמעותיים שמשפיעים על כלל השחקנים, ולא רק על חלקם.
משחקי 24/7 לא חייבים להיות משחקים חיים
למרות שיש נוהג מקובל בארץ שמשחקי 24/7 הם משחקים חיים, והשחקנים נוהגים להגיע לפגישות משחק מחופשים ולשחק את המשחק כמו במשחק תפקידים חי, לא מדובר על הכרח. חלק מהמשחקים שהרצתי כללו רכיבים של משחק חי: כאשר קיימנו פגישות משחק בקמפוס גבעת רם בירושלים, גם הדמויות נפגשו בקמפוס גבעת רם בירושלים, אך השחקנים בדרך כלל לא התחפשו לדמויותיהם.חלק אחר מהמשחקים התנהלו כמשחקים שולחניים לחלוטין: הרצתי משחק גיבורי-על שבו השחקנים נפגשו בירושלים, אך הדמויות ביקרו באירופה, בערב הסעודית, או אפילו מחוץ לאטמוספירה – ואף פעם לא השתמשנו בתחפושות או פרופים פיזיים. כל משחק יכול להיות משחק 24/7: השאלה היא רק האם הדמויות ממשיכות לפעול בזמן אמת מחוץ למפגשים.
משחקי 24/7 הם מסגרת מובחנת לגמרי למשחקי תפקידים
אני נוטה להגדיר משחקי 24/7 כפורמט משחק שלישי, שאינו בדיוק משחק שולחני ואינו בדיוק משחק חי, אך כולל אלמנטים של שניהם, ובדרך כלל יוביל לחוויית משחק ייחודית ששונה מאד משני סוגי המשחקים. בפרק המוקלט, עלתה הטענה שחוויית המשחק השונה במשחק מתמשך נובעת מכך שהחיבור לדמות במשחק חי (בו אתה לא מדמיין את פעולות הדמות שלך, אלא פועל אותן בעצמך) הוא עמוק יותר; במקביל, עלתה גם הטענה שהחיבור לדמות נובע מכך שהמשחק מתמשך לאורך זמן והדמות גדלה ומתפתחת (כמו מערכה ארוכה ומתמשכת). כלומר, השילוב בין רכיבים של מערכה מתמשכת לרכיבים של משחק חי הם הסיבה לשקיעה העמוקה בתוך הדמות.
אני לא חושב שזו הסיבה שבמשחק 24/7 אנחנו שוקעים בדמות בצורה עמוקה יותר מאשר במשחקים אחרים. החוויה של משחקי 24/7 נובעת בכך שהמסגרת שאנחנו מציבים מסביב למפגש המשחק – שבדרך כלל מורכב מזמן פיצה, התחלה, אמצע וסוף – נעלמת. אמנם יש מפגשים, אך רוב מוחלט של פעילות הדמות מתרחש מחוץ למפגשים האלו.
קשה לא להרגיש חיבור והזדהות עמוקים עם דמות שאתה עלול להידרש לשחק בהתראה של רגע בכל יום בשבוע. השחקנים שלי ממשחקים שונים מספרים עד היום על היכולת שלהם להיכנס לדמות ללא הכנה ובאופן מידי; על איך הם שיחקו את הדמות שלהם באוטובוסים, בשיעורים ובהפסקות בבית הספר; או על איך הם גילו שאפקט מסיבת הקוקטייל עבד עליהם גם בהקשר של השם של הדמות שלהם.
הדמות במשחק 24/7 הופכת לטבע שני של השחקן, וזה המקור לשקיעה העמוקה יותר של השחקנים בדמויותיהם – זה לא משנה אם המשחק חי או שולחני.
משחקי 24/7 לא חייבים להיות המוניים
גם כאן יש נוהג מקובל בארץ, לפיו משחקי 24/7 כוללים עשרות שחקנים (מינימום 30 לפי מה שנאמר בפרק). עם זאת, בתור מנחה יחיד, רוב משחקי ה-24/7 שהרצתי כללו קבוצה יחסית מצומצמת: גרעין קשה של 6-9 שחקנים ששיחקו באופן שבועי, ולעתים עוד שחקנים שהגיעו בצורה פחות סדירה (המקסימום אליו הגעתי היה כ-20 שחקנים). אמנם מגוון האינטראקציות האפשריות קטן יותר כאשר מדובר על קבוצה קטנה יותר (ודמות שהסתכסכה עם 4 דמויות אחרות עלולה לגלות שאין לה הרבה מה לעשות מול דמויות אחרות בין מפגשי משחק), אך זו אינה מגבלה שצריכה למנוע מכם להפוך גם את הקמפיין שלכם ל-24/7, אם תרצו בכך.
משחקי 24/7 לא דורשים פיקוח אינטנסיבי של המנחה
בתור מנחה יחיד שניהל בממוצע בערך 10 שחקנים בכל משחק, התקשיתי לעקוב אחרי כל מה שקורה במשחק, ולכן ניסיתי ליצור מצב שבו נדרש ממני פיקוח יחסית מינימלי. הדבר היחיד שעבורו שחקנים היו צריכים אישור ממני הוא פעולות שנערכות אל מול צד שלישי בעולם – כל פעולה שנעשתה בין הדמויות יכלה לקרות גם ללא ידיעתי, והרבה מאד מעלילת המשחק (שכללה תככים בין דמויות השחקנים) התנהלה בעצם ללא מעורבות שלי.
דווקא העלילות המעניינות יותר – הרומן שהבשיל לכדי חתונה בין זאק ואסנת במשחק Jerusalem by Night שהרצתי ב-2004, העימותים בין מפקד הצוות "יד ימין" למפקד הצוות "יד שמאל" במשחק "עין צופיה" שהרצתי ב-2006, ועוד רבות אחרות – היו עלילות שנוצרו פשוט משחקנים ששיחקו אחד עם השני. דרישות אינטנסיביות לתיעוד אמנם מוודאות המשכיות וקוהרנטיות בעלילת המשחק, אך הן גם מגבילות את השחקנים ועלולות להקשות על היווצרותן של עלילות אישיות מהסוג הזה.
הטענה הזו רלוונטית גם לגבי תיעוד ושימור האירועים שמתקיימים במשחק. אמנם יישמתי מערכת תיעוד (שלי כמנחה, ללא מעורבות של השחקנים) באחד המשחקים שהרצתי, ובאחד המשחקים האחרים ניהלנו בלוג משותף על אירועי המשחק, אך המערכות האלה לא הכרחיות. התיעוד הרצוי למשחק 24/7 לא שונה בהכרח מהתיעוד של כל משחק אחר: אם תתעדו הזיכרון של כולם יהיה חד יותר ואף אחד לא ישכח פרטים קטנים, וזה טוב; אבל לא מדובר בצורך ייחודי, ואם הוא מגביל את המשחק ומקשה על שחקנים לשחק, עדיף לוותר עליו.
משחקי 24/7 הם תובעניים מאד
משחקי 24/7 דורשים שכל השחקנים שמשתתפים בהם יהיו זמינים מאד, ויוכלו להשקיע מספר שעות גבוה למדי בכל שבוע בשיחות טלפון ומיילים מסביב לענייני המשחק, ובניגוד למשחק שולחני רגיל, לא מדובר על 4 שעות מרוכזות אלא על אוסף של 5 דקות פה ושם. זו לא דרישה מובנת מאליה: רובנו מתקשים להקדיש למשחק הקבוע שלנו אפילו את ארבע השעות של הסשן השבועי, והדרישות של משחק 24/7 הן קשות הרבה יותר. כאשר לא כולם נמצאים באותו שלב בחיים והקבוצה מורכבת משילוב של חיילים, סטודנטים, ואנשים שסיימו ללמוד ועובדים ב"עולם האמיתי" – יהיה מאד קשה לתאם שיחות בזמנים שנוחים לכולם, וחלק מהשחקנים עלולים להישאר מאחור (כמו שקרה לי בחלק מהמשחקים שהרצתי, לצערי).
משחקי 24/7 הם אדירים
אם אתם מסוגלים להפוך את המשחק שלכם למשחק 24/7, גם אם זו מערכה ביתית עם 4 שחקנים וגם אם מדובר על הפקה ל-30 שחקנים ומעלה, כדאי לכם לנסות. הכל הופך לגדול יותר במשחק 24/7: הדרמה האישית של הדמויות מעמיקה; העלילות גדלות ומסתעפות ומתרחבות; והתחושה שעולם המשחק חי ונושם מנצחת את רוב המערכות השולחניות או המשחקים החיים שאתם מכירים. זו חוויה ייחודית, וכדאי לכם לנסות אותה.
את חגי אפשר למצוא בבלוג משחקי התפקידים שלו, משחק בתיאוריה, ובתור חבר ועד בעמותה למשחקי תפקידים בישראל.
